חובת תשלום לנציגות איננה עיסקה במובן חוק החוזים-זכות קיזוז

בפני כב’ המפקחת עדה פרנקל
נציגות הבית המשותף
———- 33, נתניה
ע”י ב”כ עו”ד דורון אדדי
משד’ דוד המלך 3 תל אביב
טל: 077-5113344,
פקס: 077-5113345
התובעת
בעניין:
– נ ג ד –
1.——————–
2. ——————–
מרח’ —–33
נתניה
הנתבעים

 

פסק דין

ביום 7.4.2008 הוגשה התביעה לראשונה והיא כללה תביעת נציגות הבית המשותף  לתשלום דמי ועד בית וכן תביעה אישית לסילוק יד מרכוש הנחזה להיות רכוש פרטי של מי מבעלי הדירות בבית.

ביום 30.6.2008 , הוריתי על הפרדת עילות התביעה בין תביעת הנציגות לתביעה האישית, והגשת כתב תביעה מתוקן בעילה הכספית. כתב תביעה מתוקן הוגש ב-24.8.2008.

ביום 5.10.2008 הוגש כתב הגנה באמצעות עו”ד מנקין יעקב שהנתבעים שכרו את שירותיו. נטען בכתב ההגנה כי הנתבע 1 היה חבר בוועד הבית משנת 2000 ועד שנת 2006, כי בתקופה הנדונה הוא ביצע עבודות שיפוצים שונות בבניין בהיקף כולל של 21,000 ₪. נטען עוד כי בשנת 2006 הודח הנתבע מתפקידו בוועד הבית וכי מאז לא קיבל תשלומים כלשהם על העבודות שביצע. נטען בכתב ההגנה כי נותר חוב שוועד הבית חייב לנתבע 1 בסך -.7654 ₪ וכי בשל כך אין הנתבעים משלמים את דמי הוועד וטוענים כי עומדת להם זכות קיזוז מכוח סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי),  התשל”ג-1973. על פי הזכות האמורה, רשאי צד בהודעה למשנהו, לקזז חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת ואשר הגיע המועד לקיומם, והוא הדין בחיובים כספיים שאינם מתוך עסקה אחת, אם הם חיובים קצובים. עוד מביאים הנתבעים דברים מספרו של מ. מאוטנר, דיני חיובים – חלק כללי, לפיהם נאמר שם כי חיוביהם של חייב ונושה ייחשבו כנובעים מתוך “עסקה אחת” בגדר סעיף 53 לחוק החוזים, אם קיים קשר עובדתי הדוק יחסית בין חיובו של החייב כלפי הנושה ובין חיובו של הנושה כלפי החייב – הנתבעים טוענים כי תיאור זה תואם את מערכת היחסים במקרה הנוכחי.

לאור האמור, מבוקש לדחות התביעה.

ביום 1.12.2008, התקיים דיון מקדמי בנוכחות הצדדים ובאי כוחם וניתנו בסיומו הוראות להכנת התיק להוכחות. (ראה פרוטוקול הדיון).

ביום 30.4.09, הודיע ב”כ הנתבעים כי עקב ניתוק מגע בינו לבין מרשיו, אין הוא יכול לייצגם והוא מבקש להשתחרר מן הייצוג. בקשתו אושרה.

ביום 19.10.2009 התקיים דיון הוכחות. נציג התובעת, מר דני פינקלמן, נחקר על תצהירו על-ידי מר —–. ה”ה ——– לא הגישו תצהיר עדות מטעמם. הצדדים סיכמו טענותיהם בתום הדיון ולאור כל אלו, ניתנת בזאת פסיקתי.

  1. התביעה היא תביעתה של נציגות הבית המשותף לתשלום הוצאות שוטפות המוטלות על כל בעלי הדירות בבית המשותף מכוח הוראת סעיף 58 לחוק המקרקעין, התשכ”ט-1969. (להלן: “החוק” או “חוק המקרקעין”). סעיף 58 לחוק מטיל על בעלי דירות בבית משותף את החובה לשאת בהוצאות הדרושות לניהולו ואחזקתו של הרכוש המשותף והיא מוטלת על בעל דירה, מכוח בעלותו היחסית ברכוש המשותף. ככזו, חובת התשלום איננה ניתנת להתנאה, איננה מסורה לרצונו הטוב של בעל הדירה או לשביעות רצונו מן השירותים הניתנים בעבור התשלום האמור והם אף אינם ניתנים לקיזוז. (ראה פסקי הדין: ע”א (י-ם) 58/87 דר’ שלום נ’ נציגות הבית המשותף ברח’ בן-יהודה 2, ירושלים (לא פורסם); ע”א 3454/04 מפי כב’ השופטת דותן; ע”א (ת”א) 204/79 וייזר ואח’ נ’ נציגות הבית המשותף מרחוב חן 14, פתח-תקווה, פסקים תשמ”ד (א) 503.
  1. אוסיף עוד בעניין טענת הקיזוז שהעלו הנתבעים; טענת הנתבעים לזכות קיזוז נסמכת על סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל”ג-1973, בסברם כי מדובר בחיובים כספיים בין צדדים לעסקה או לעסקאות שעשו ביניהם. טענה זו איננה יכולה להתקבל שכן הצדדים במקרה זה, אינם צדדים ל”עסקה או עסקאות” שעשו ביניהם – בבחירה וברצון. חובתם של הנתבעים לשלם את הוצאות וועד הבית נובעת כאמור מחובה שבחוק ולא מעסקה רצונית שבינם לבין הנציגות. סעיף 61(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל”ג-1973 קובע כי הוראות החוק יחולו כשאין בחוק אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון. די בכך בכדי שהמבנה המשפטי שהם מבקשים לאחוז בו, יאבד את תוקפו.

אוסיף עוד כי הנתבעים לא עשו דבר בכדי להוכיח את תקפות החיוב הכספי שהם טוענים לו. הוצאות שמוציאים לשם ביצוע פעולות ברכוש המשותף, שאינן שוטפות ומתחייבות מן המהלך הרגיל של החיים בבית משותף, כגון: חשמל, מעלית, גינון וכדומה, הינן הוצאות שבעלי הדירות בבית המשותף צריכים להסכים להם, בהצבעה הנערכת באסיפה כללית או בכל אופן מפורש אחר הניתן להוכחה, כאמור וכמתחייב מהוראת סעיף 5 לתקנון המצוי שבתוספת לחוק המקרקעין. הנתבע לא עשה דבר בכדי להביא אף לא ראשית ראייה לקיומו של חיוב כלשהו שבעלי הדירות בבית חבים לו. לא די בהצגת חשבוניות כדי לענות על הדרישות הקבועות בחוק המקרקעין והתקנון המצוי.

  1. הנתבעים אינם מתכחשים לחוב הנטען ולמעט טענת הקיזוז, אין בפיהם טענה כלשהי. בהיעדר זכות קיזוז, אין לנתבעים עילה המצדיקה הימנעות מתשלום חלקם בהוצאות הבית המשותף.

יש להביע צער על כך שהנתבעים עשו להתמשכות ההליכים בתיק ולהגדלת הוצאותיהם של כל הנוגעים בהליכים אלו, ללא צידוק שבדין וללא צורך.

  1. חובם של הנתבעים נכון למועד פסק-דין זה עומד על -.6630 ₪ (221 X 30 חודש). לסכום זה יתווספו דמי אגרת פתיחת תיק התביעה בסך -.639 ₪. סך החוב ישא הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לתקופות החוב, החל ממועד פתיחת תיק התביעה, 7.4.2008, ועד תשלומו המלא בפועל. בנוסף אני מחייבת הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת הוצאות ושכ”ט עו”ד בסך -.2000 ₪ בצירוף מע”מ כחוק. סכום זה צמוד ונושא ריבית מתאריך פסק הדין עד פירעונו המלא בפועל.

ניתן  בלשכתי, בהעדר הצדדים, היום, ‏י”ז בחשון תש”ע, ‏04 בנובמבר 2009 ‏.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

                                                                                                _______________________

                                                                                                            עדה פרנקל

                                                                                    המפקחת על רישום מקרקעין

     נתניה

Top